אי שם, במקום שמעבר לארץ החיים שבה כולנו מנהלים את חיינו, שם נמצאת ארץ המתים. כל אחד ואחד מאתנו, לאחר מותנו, נגיע אל אותה ארץ, כדי לעבור את המסע בן ארבע השנים, שאחריו השלווה הנצחית.

הגרעין הסיפורי של המשחק GF מבוסס בעיקרו על סיפורי הפולקלור המקסיקניים על ארץ המתים. לפי אותם סיפורים כל יצור, לאחר מותו, מגיע לארץ המתים, אותה עליו לחצות במשך מסע רווי תלאות בן ארבע שנים. מאני, גיבורנו היקר, הוא לא פחות מאשר סוכן נסיעות אשר לפרנסתו מנסה למכור לנשמות האומללות שנופלות לידיו חבילות תיור בארץ המתים. הסיבה היא שבחייו מאני ככל הנראה היה בחור לא ממש חביב על הבריות, ובטרם יוכל בעצמו להגיע לשלווה שבסוף ארץ המתים עליו לעסוק קצת ב``עבודות שירות``. כדי שיסיים את תפקידו עליו להשיג כמה שיותר ``לקוחות מובחרים``, כלומר נשמות טהורות שזכאיות לעבור את ארץ המתים ברכבת מספר 9 (הרכבת המהירה ביותר, שחוצה את ארץ המתים בארבע שעות). אלא שמאני מגלה שאת כל הלקוחות הטובים מקבל אויבו המושבע, ואילו הוא נאלץ להסתפק בלקוחות עלובים שאפילו מקל הליכה הוא טוב מידי בשבילם. בחיפושיו אחר רמזים להשגת לקוחות טובים יותר, מאני מגלה רשת מסועפת של שחיתויות, שכל מטרתן לגזול מנשמות טהורות את הכרטיס המגיע להן לרכבת מס. 9, וכאילו שאין די בכך, על מאני עצמו מוצא חוזה חיסול…

משחקי ההרפתקה עוברים ימים לא מוצלחים כל כך בתעשיית המשחקים. בדרך כלל הם יקרים מאד להפקה, לוקח לפתח אותם המון זמן ביחס למשחקים אחרים, וכאילו שלא די בכך, לא היו כמעט משחקי הרפתקה בשנים האחרונות שהחזירו את ההשקעה. מה הפלא, אם כן, שמעטות החברות שלוקחות על עצמן את הסיכון להפיק משחק כזה, ועוד להתאזר בסבלנות הדרושה כדי שמשחק הרפתקה יהיה משובח דיו להרוויח קצת כסף.

אלא שחברת LucasArts, שלה מסורת ענפה מאד של משחקי הרפתקה משובחים, מצויידת גם באורך הנשימה הכלכלי וגם באנשים הנכונים להפיק בדיוק משחקים כאלה. בשנה שעברה כבשה את חובבי הקווסטים למיניהם עם אי-הקופים 3, שגם זכה בתואר ``משחק ההרפתקה הטוב של השנה`` על ידי כמה מגזינים בעולם. ועכשיו היא חוזרת (בגדול) עם ההרפתקה הצבעונית והמשעשעת ביותר שראיתי זה זמן רב.

יותר מכל ז`אנר אחר, משחקי ההרפתקה היוו תמיד את חוד החנית של הגרפיקה המרהיבה במשחקי מחשב. זאת כיוון שחוויית המשחק אינה מושפעת (יחסית) מגורמים כמו קצב פריימים מהיר, או התעדכנות הגרפיקה בזמן אמת. מרבית הגרפיקה והסרטים של Grim Fandango אינם יוצאים מן הכלל לכך, אלא שהמפתחים ב-LucasArts החליטו לזנוח את הגישה של דמויות מאויירות (ספרייטים) על רקע מצוייר מראש (שאפיינה את כל משחקי ההרפתקה שלהם עד כה), והלכו על מנוע גרפי שגם ישלב את היכולות של מאיצי התלת-מימד הנפוצים כל-כך היום. מה שקיבלנו הוא משחק שבו כל הרקעים מרונדרים מראש, ובזויות מצלמה קבועות, ואילו הדמויות עצמן בנויות מפוליגונים ונוצרות ``בזמן אמת``. צורת משחק כזו אינה חדשה בעולם המשחקים, וראינו אותה כבר לפני שנים רבות בסידרת ``Alone in the dark``, אלא שאצל LucasArts, כמו תמיד, זה נראה טוב יותר מאי פעם. השימוש בשלדים בתור הדמויות העיקריות מאפשר ליצור דמויות שלא דורשות רמת פירוט כמו בני אדם, ובעקבות זאת, הדמויות הפוליגונליות אינן מפחיתות דבר מהאמינות של הגרפיקה. יכולתי להוסיף עוד הרבה מילים על העיצוב בסגנון הפילם-נואר (בצבעים חיים) ועל עיצוב הבניינים והמכוניות שמזכיר גרסה עתידנית מאד של שנות החמישים, אבל אסכם את כל אלו ואומר שבתור משחק הרפתקה, התחושה של צפייה בסרט מתח מסתורי היא מצויינת, וקטעי הוידאו המקשרים בין הסצינות גם הם מעשירים את התחושה הזו. עד כדי כך שלפעמים נדמה היה לי שבתור השחקן אני רק מעכב את העלילה.

אחד מהמרכיבים החשובים ביותר של משחקי הרפתקה הוא המשחק של השחקנים הקוליים (אלה שתרמו את קולם למשחק), ולצערי הרב, במרבית המשחקים שיוצאים לשוק המשחק הוא מתחת לכל ביקורת. אלא שלא אצל לוקאס. המשחק של הדמויות, כמו כל הסאונד (אפקטים קוליים ורעשי רקע) הוא טוב מאד. כל הצעדים נשמעים ברורים, כל צלילי הרקע של הרחוב/משרד/מרתף קיימים ונשמעים מצויין. אפילו המיקום התלת-מימדי של הסאונד הוא מדוייק יחסית. פס הקול של GF גם הוא מצויין, והוא מצליח לעטוף את השחקן בדיוק בצלילים ובנעימות המתאימות לעולם ארץ המתים: תזמורות מריאצ`י, אבובים, וכל הכלים הדרושים סוחפים את השחקן עמוק אל תוך הסיפור. LucasArts, שרצו להעניק לשחקן את התחושה של צפייה במותחן אפל משנות החמישים, הצליחו כאן מעל למשוער.

הממשק שבו משתמש המשחק הוא שונה מהממשק שהיה מוכר לי עד כה מההרפתקאות של LucasArts. במקום הממשק האהוב והמוכר של ``Point n’ Click``, החליטו הפעם ללכת על ממשק שבו השליטה על ההליכה של מאני נעשה באמצעות המקשים/ג`ויסטיק/גיים-פד. זה מאפשר אמנם לשלב מרכיבים של פעולה, ריצה, וזריזות ידיים במשחק, אך מקשה לא מעט על השליטה במשחק.

את הפריטים שיאסוף לאורך הדרך, יכול מאני לאחסן בז`קט שלו, הדפדוף ביניהם נעשה דרך פתיחת הז`קט, והפעלת פריט כרוכה בהוצאתו מהז`קט והפעלתו לכוון המקום שבו תרצו להפעילו. התוספת המעניינת לממשק היא שכדאי לשים לב לאן מאני מביט, אם הוא עובר ליד קיר, ומסיט מבטו לנקודה מסויימת, כנראה ששם ניתן לעשות משהו. לימוד המשחק הוא קל, אך השליטה בו קצת פחות…

בקשר לחידות: יכול להיות שאני מזדקן, ויכול להיות שכבר מיציתי את הקטע של משחקי ההרפתקה, אבל אני מודה שהיה לי קצת קשה להכנס לראש של מאני ולהבין שכדי להבריח את ביברי-האש אני צריך לזרוק להם עצמות. זאת רק דוגמה אחת לסוג הבעיות שצריך לפתור כדי להתגבר על GF. אז נכון, רוב החידות הן מאד הגיוניות, אפילו עבור אדם שלא חי בארץ המתים. אבל באופן כללי, נדמה לי שהז`אנר של חידות עם פיתרון אחד מתחיל לעבור מהעולם, לא ?

ההתקנה היא פשוטה, מהירה, ולא תופסת מקום רב על הדיסק. הבעיות מתחילות כשמתחיל המשחק. בין כל חדר וחדר ישנה המתנה עד שייטען החדר הבא, דבר שיכול גם לקחת עשר שניות. ההמתנות האלו יכולות להפוך לעסק מרגיז מאד אחרי כמה זמן, ובחברה ממליצים להעתיק למחיצת המשחק את כל הקבצים שיש להם סיומת .lab (אלו הם הקבצים שמכילים את כל האינפורמציה). המשחק יהיה אז מהיר ביותר, אך קחו בחשבון שהנפח שהם תופסים הוא מאות מגה-בייטים

לסיכום: אמנם לא מושלם, אך GF הוא משחק ההרפתקה הטוב ששיחקתי בחודשים האחרונים. LucasArts ממשיכה להוכיח שאין כמוה ביצירת סיפור קולנועי, משעשע, כובש, וחכם. אני ממליץ בחום לכל חובבי המשחקים הקודמים של החברה לקנות אותו. לא תתאכזבו.